קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ נ' בכר

החלטה

בפניי בקשה של הנתבע לביטול צו עיקול זמני שניתן נגדו על סך של 4,000,000 ש"ח.

עסקינן בבקשה חוזרת לביטולו של עיקול זמני, לאחר שבקשה קודמת נדחתה ביום 26.11.2009 על ידי מותב אחר (כב' השופט א' אורנשטיין).

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, שדבר קיומן הובא לידיעתי רק היום, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

צו העיקול הזמני ניתן על יסוד כתב תביעה, בגדרו טענה התובעת כי הנתבע הפר את חובת הגילוי כלפיה עת מכר לה את מניותיו בחברת סמווד קונסטרקשיין בע"מ (להלן: "החברה"), כאשר לא גילה לה קיומן של עילות תביעה אפשריות של צדדים שלישיים (ה"ה אסרף וחורי) נגד החברה, למרות שידע עליהן בעת שניהל את המשא ומתן עם התובעת לקראת מכירת מניותיו בחברה. התובעת טענה כי היא זכאית לשיפוי מאת הנתבע בגין הכספים שהיא עלולה להיות מחוייבת לשלם לצדדים השלישיים, ה"ה אסרף וחורי. יצויין כי תביעת חורי נגד החברה עמדה על סך של 9,000,000 ₪ ותביעת אסרף עמדה על סך של 800,000 ₪.

בחודש ינואר 2010 הסתיימה תביעת אסרף בלא שיושת על החברה חיוב כספי. בחודש אפריל 2010 הסתיימה באופן דומה תביעת חורי. על רקע זה ביקש הנתבע ביום 6.5.2010 לבטל את צו העיקול הזמני, שכן לטענתו, עם סיום ההליכים בתביעות אסרף וחורי בלא שיושת על החברה חיוב כספי, נשמט הבסיס לקיומו.

במקביל, ביום 4.5.2010 ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה המקורי. בקשתה נתקבלה, וביום 19.9.2010 הוגש כתב תביעה מתוקן.

השוואת כתב התביעה המקורי עם כתב התביעה המתוקן מלמדת כי ראשי הנזק הנתבעים השתנו לחלוטין. בעוד שבכתב התביעה המקורי ראש הנזק המרכזי היה הסכום שהתובעת חששה כי תידרש לשלם במסגרת תביעות אסרף וחורי, הרי שבמסגרת כתב התביעה המתוקן נטענו נזקים שונים בתכלית: שכר הטרחה ששולם במסגרת תביעות אסרף (63,569 ₪) וחורי (18,500 ₪), שכר טרחה בגין הליכי כינוס הנכסים (236,000 ₪), הוצאות ניהול ותקורה של החברה (750,000 ₪) והוצאות ריבית ששולמה לבנק בתקופה בה רבץ עיקול זמני על נכסיה של החברה (3,400,000 ₪).

יצויין כי בעת שנדחתה בקשתו הראשונה של הנתבע לביטולו של העיקול הזמני, ציין בית המשפט כי "אין לשלול, ולמצער בשלב זה, את טענות המבקשת לפיהן היא תאלץ להשקיע כספים רבים בהתמודדות עם תביעות צד ג', עם התוצאות האפשריות של קבלת תביעות אלה, ולו בחלקן, ובשים לב לסכומים הנכבדים של התביעות האמורות ..." (ע' 10 להחלטה). משמע, נקודת המוצא היתה שהתובעת תידרש לשלם סכומי כסף נכבדים לחורי ולאסרף במקרה שתביעתם נגד החברה תוכתר בהצלחה, וכן לשאת בהוצאות משפט, עד כדי סכום של 4,000,000 ₪. בפועל, מתברר כיום כי התובעת לא נדרשה לשלם דבר לחורי ולאסרף, והוצאות המשפט שהוציאה היו זעומות (בוודאי ביחס לסכום התביעה). ממילא נשמט הבסיס כמו גם ההצדקה להותרת צו העיקול הזמני על כנו. צו העיקול הזמני נועד להבטיח נזקים מסוג מסויים, וכעת מתברר כי הנזקים הנטענים הם מסוג אחר לגמרי.

בצדק טוען הנתבע בתשובתו לתגובת התובעת כי אין להפוך את העיקול הזמני למעין "שעבוד צף" על נכסיו, קרי, עיקול קבוע של סכום תביעה מסויים בלא קשר לראשי הנזק המרכיבים אותו, אשר משתנים מעת לעת לפי רצונה של התובעת. ככל שהתובעת מעוניינת עדיין בהטלת עיקול על נכסיו של הנתבע, בעקבות תיקון התביעה, שומה עליה להגיש בקשה חדשה, הנתמכת בתשתית ראייתית שונה לחלוטין לביסוסו של הנזק החדש הנטען.

אינני מקבל את טענתה של התובעת כאילו מדובר בנסיון של הנתבע לערער על ההחלטה הקודמת להותיר את העיקול הזמני על כנו. עסקינן במקרה מובהק של שינוי נסיבות מהותי, אשר התרחש מספר חודשים לאחר שניתנה ההחלטה להותיר את העיקול הזמני על כנו. זהו איפוא המקרה המתאים לעיון חוזר בהחלטה להטלתו של העיקול הזמני, לפי תקנה 368.

טענותיה של התובעת בדבר הנזקים החדשים המתוארים במסגרת כתב התביעה המתוקן הן טענות לגופו של ענין שצריכות להטען במסגרת בקשה חדשה להטלתו של עיקול זמני, להבטחת התביעה המתוקנת, אך אין בכוחן להציל את צו העיקול המקורי, שאיננו יכול עוד לעמוד כיום לאחר שנשמט הבסיס להטלתו.

סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת. העיקול הזמני מבוטל. הוצאות הבקשה, בסך 5,000 ₪, לפי התוצאות בתיק העיקרי.

בשולי הדברים אציין כי הנתבע ביקש לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשתו הנוכחית. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך בקיום דיון כאמור.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"א, 16 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, רשם

ביהמ"ש המחוזי ת"א התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: